דוח נשק קל במרחב האזרחי (ינואר, 2017)

אנו שמחות להשיק את המחקר החדש של יזמת האקדח על שולחן המטבח, שמציב ודן בפעם הראשונה בשאלות הבאות: כמה אקדחים ורובים מסתובבים לצידך ומסביבך? מישהו בכלל סופר? של מי הם? כמה מהם משמשים לפשעים? כמה מהם מונעים פשעים? במי הם פוגעים? על מי ועד כמה הם שומרים?

ב-2017 , עם צאת הדוח "לא נצור" של פרויקט "האקדח על שולחן המטבח", ממשלת ישראל מובילה מדיניות אגרסיבית של הפצת כלי ירייה. רוב הציבור היהודי לא רואה בכך בעיה; הרי "כאן זה לא אמריקה". אבל בארצות הברית הפשיעה בכלי ירייה נספרת, מתועדת, ממויינת ושקופה. וכאן? מי סופר…

עוד בשלהי האינתיפדה השנייה, התריעו בכירים במערכת השיטור על עודף כלי ירייה במרחב האזרחי. הממשלה דאז החליטה על צמצום תפוצת הנשק. היפוך המדיניות הזו עובר היום בשקט.

החמרות בחוק ובאכיפה צמצמו ב-50% את היקף הרציחות בירי באוסטרליה. הונהג שם מעקב אחר זרימת נשק חוקי לזירה הבלתי חוקית. בישראל, לדברי השר לביטחון פנים 90% מהנשק הלא-חוקי בידי פלסטינים אזרחי ישראל "בצפון… מגיע מצה"ל". איך הוא "מגיע"? אין דרכי מניעה? או האם זו עדות למדיניות אי אכיפה של הממשלה עצמה?

למה כל זה קשור לפמיניזם? מה פמיניסטיות מבינות בנשק?

מחקר זה מציב שאלות שלא נשאלו מעולם בישראל: מה ממדי החימוש של המרחב האזרחי בָּאקדחים ובָרובים של כל הארגונים החמושים שאנשיהם נושאים בו נשק? עד כמה אוספות הרשויות נתונים סדורים? מה ידוע על היקף הפשיעה בכלי ירייה? עד כמה נאכפים חוקי הנשק במדינה?

לדוח המלא : "לא נצוּר : נשק קל במרחב האזרחי : כמה כלים וכמה פיקוח?"

ملخص التقرير: "سلاح غير مؤمّن: السلاح في الحيّز المدني: كم من الأسلحة، وكم من الرقابة هنالك؟"

Summary of the report : "Loose guns: Israeli controlled small arms in the civil sphere: How many guns and how much control?"

שער נשק קל במרחב האזרחי לא נצור